חדש נ' דומיקאר בע"מ ואח'

פסק דין

פסק דין זה ניתן בעקבות דיון שהתקיים במעמד התובעת ונציג הנתבעת 1 בתביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעות לקבלת סעד הצהרתי וכספי, כפי שיפורט להלן.

על-פי כתב התביעה, התובעת עבדה אצל הנתבעת 2 במהלך שנת 2008, ובאותה תקופה נהגה ברכב ששכרה הנתבעת 2 מהנתבעת 1 שמספרו 37-301-63 מסוג דייהאטסו סיריון, אולם בפועל רשמה הנתבעת 1 על שם התובעת רכב נוסף שמספרו 68-260-14 מסוג יונדאי גטס שבו נהגו עובדים אחרים של הנתבעת 2. עוד נטען כי הרכב מסוג גטס צבר מספר דוחות שרשומים על שם התובעת, על אף שהתובעת מעולם לא נהגה ברכב ולא חתמה על קבלתו. מכתב התביעה עולה כי התובעת ניסתה לפתור את הבעיה שנוצרה עוד מחודש ספטמבר 2008, ונאלצה לבצע עשרות שיחות טלפון לנתבעת 1 ללא הועיל, ובנוסף נגרמה לתובעת עוגמת נפש רבה היות שנאלצה לפנות עשרות פעמים לרשויות ברחבי הארץ בשל הדוחות הרבים אשר ניתנו לרכב.

התובעת דרשה מבית המשפט סעדים כדלקמן:

הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה כללי וסטנדרטי ובו הכחשה סתמית וגורפת של כל הטענות בכתב התביעה ללא כל פירוט כנדרש.

הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה שעל-פיו התובעת אכן לא עשתה כל שימוש ברכב מסוג גטס וברגע שהתקבלה פנייתה של התובעת בעניין זה, פנתה הנתבעת 2 לנתבעת 1 בבקשה להסיר את שמה של התובעת מרישומי הרכב וביקשה להעביר את כל "הבקשות, הקנסות וכיו"ב" ישירות אל הנתבעת 2 ולא אל עובדי החברה.

במהלך הדיון שהתקיים כאמור במעמד התובעת ונציג הנתבעת 1 בלבד, הציגה התובעת חוזה שכירות של הרכב מסוג סיריון שבו נהגה הנחזה כחתום על-ידיה באופן אישי. נציג הנתבעת 1 טען כי הנתבעת 2 העבירה את הפרטים של התובעת גם לגבי הרכב מסוג גטס, אך הודה כי אינו יכול להעיד על כך מידיעתו אישית ואף אין בידיו ראיות המוכיחות את טענתו זו.

בתום הדיון שהתקיים ביום 18 ביולי 2010 ניתנה החלטה שלפיה על הנתבעת 1 להמציא תוך 30 יום העתק של חוזה השכירות של הרכב מסוג גטס או מסמכים אחרים הקושרים את התובעת לרכב זה, אולם עד היום לא הומצאו לבית המשפט המסמכים הנ"ל.

התובעת הפנתה בכתב התביעה לסעיף 41 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), תשמ"ה-1985 הקובע:

"לא ישכיר אדם רכב השכרה ולא ימסרנו לשוכר אלא אם כן חתם השוכר הסכם שנוסחו אושר בידי המפקח; ההסכם יכלול, בין היתר, פרטים אלה:

...

(3) מספר רישון נהיגה של השוכר, דרגתו ותקפו"

התובעת אכן הוכיחה כי חתמה ומסרה את פרטיה לגבי הסכם השכירות של הרכב מסוג סיריון, בעוד לטענתה לא חתמה על הסכם או מסמך כלשהו לגבי הרכב מסוג גטס. אל מול זאת, כאמור, הנתבעת 1 לא הציגה את חוזה השכירות של הרכב מסוג גטס או כל ראיה אחרת המוכיחה כי התבקשה לרשום רכב זה על שם התובעת.

ואולם, בתביעה התבקש סעד הצהרתי כללי מאוד כפי שצוטט לעיל, מבלי לציין באילו "חיובים ו/או דוחות ו/או קנסות ו/או הוצאות" מדובר, מבלי לתבוע את הגורמים אשר דורשים את תשלום החובות הנ"ל ומבלי לתבוע את האדם שנהג ברכב מסוג גטס בפועל בתקופה הרלוונטית. יצוין כי התביעה מתייחסת בין היתר לדוחות וקנסות אשר הוצאו על-ידי צדדים שלישיים, ובכלל זה עיריות, כאשר ישנו מנגנון ספציפי הקבוע בחוק להגשת השגות על דוחות אלה שלא באמצעות בית משפט זה.

בנוסף יצוין כי התובעת צירפה לכתב התביעה דוחות בודדים בלבד, והעידה במהלך הדיון כי אין לה מושג מה הסכום הכולל של הדוחות והקנסות שקיבלה בגין הרכב מסוג גטס.

לאור האמור לעיל, ולנוכח הגדרת סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות בסעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אין מקום ליתן לתובעת את הסעד ההצהרתי המבוקש.

יחד עם זאת, משלא הציגה הנתבעת 1 כל ראיה לכך שהתבקשה לרשום את הרכב מסוג גטס על שם התובעת, אף לאחר שנדרשה לעשות כן בהחלטה של בית משפט זה, אכן יש מקום לפסוק לזכות התובעת פיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה לה עקב הרישום השגוי.

הנתבעת 1 והנציג מטעמה לא הכחישו בצורה ברורה ומפורטת כנדרש את טענתה של התובעת כי החל מחודש ספטמבר 2008 פנתה טלפונית אל מי מטעמה של הנתבעת 1 עשרות פעמים ונתקלה בגסות ובזלזול. כמו-כן לא נסתר כי התובעת נאלצה לפנות עשרות פעמים לרשויות מקומיות שונות ברחבי הארץ עקב קבלת דוחות בגין הרכב מסוג גטס על שמה. בנוסף לכך, התובעת העידה במהלך הדיון כי במשך שנתיים ביקשה מהנתבעת 1 להציג בפניה את הסכם השכירות ללא הועיל וכי נאלצה לעסוק בעניין הדוחות באופן כה אינטנסיבי עד כי פוטרה מעבודתה.

הנתבעת 2 לא טרחה כאמור לשלוח נציג מטעמה לדיון בתביעה, על אף שהודתה בכתב ההגנה כי הרכב מסוג גטס היה ברשותה בתקופה הרלוונטית והתובעת לא עשתה בו שימוש. פרט למכתב אחד שנשלח לנתבעת 1, לא פירטה הנתבעת 2 מה עשתה על-מנת לסייע לתובעת.

גרסתה של התובעת לגבי עוגמת הנפש שנגרמה לה לא נסתרה, אולם מנגד, התובעת לא הציגה בפני בית המשפט תמונה מלאה בנוגע להיקפם וסכומם של דרישות התשלום שנאלצה להתמודד עימן ואף לא הציגה ראיות בנוגע לכספים ששילמה ולהוצאות שהוציאה בגין כך.